האדס - מלך השאול

האדס אל השאול גם הוא בנם של קרונוס וריאה ואחיהם של זאוס, פוסידון, הרה, הסטיה ודמטר. הוא אחד משלושת האלים הבכירים (עם אחיו זאוס ופוסידון).
האדס לא מתגורר עם אחיו האלים בראש הר האולימפוס אלא חי לו אי שם למטה בשאול, בממלכת המתים. שם גם יש את שדות האילסיום - לטובים שבינינו ואת שדות הייסורים - לאלה שלא היו משהו משהו בחייהם על פני האדמה. להאדס יש מספר עוזרים בממלכת השאול. כארון שמשיט את נשמות המתים על נהר כארון, קרברוס הכלב בעל שלושת הראשים שומר השאול, ותנטוס - המוות עצמו.
האדס לא אהוד במיוחד. אל קר וחסר רגש אבל בעל חוש צדק מפותח. הוא משאיר את נתיניו אצלו, ולא נותן לנשמות המתים לצאת מהשאול. למרות, שלאורך השנים נכנסו כמה אנשים חיים לממלכת השאול לביקור וגם יצאו ממנה.
בארמונו של האדס יש לו כסא מלכות העשוי מעץ הובנה ובידיו שרביט הנראה כמזלג עם שתי שיניים. (שימו לב: לזאוס הברק - קצה אחד, להאדס - שרביט עם שני קצוות, ולפוסידון - הקלשון עם שלושת הקצוות). על ראשו קסדה מכושפת שהופכת כל מי שחובש אותה לרואה ואינו נראה. ומרכבתו רתומה לארבעה סוסים שחורים כפחם.
אין הרבה תמונות או פסלים של האדס, אבל הנה פסל אחד מכרתים:

היוונים הקדומים קצת פחדו מהאדס והשתדלו להתעסק עמו כמה שפחות. אפילו את שמו הם לא רצו להגיד שלא לצורך וקראו לו בכינויים אחרים. אחד מהם הוא פלוטו שמשמעו עושר. שהרי מאיפה מגיעים אלינו כל המתכות היקרות והאבנים הטובות אם לא ממלכת השאול של האדס שמתחת לאדמה? סופוקלס אמר שהאדס מתעשר מאנחותיהם ודמעותיהם של בני האדם. אבל בינינו, אני מעדיפה את תיאורית הזהב והיהלומים.
למרות שהאדס מתואר כאל קר וחסר רגש, האהבה לא פסחה עליו. הוא התאהב בפרספונה היפה ביתם של זאוס ודמטר. פרספונה, למרות היותה ביתם של אלים לא התגוררה באולימפוס אלא על פני האדמה קוטפת פרחים ונוטעת צמחים, ילדת טבע שכזו. יום אחד, האדס, יצא מהשאול אל פני האדמה וחטף אותה אל ממלכת השאול. רק זאוס והליוס ראו זאת. דמטר, אמה של פרספונה דאגה לה וחיפשה אותה. מרב דאגה, הפסיקה לדאוג לאדמה שהיתה אחראית עליה וכלום לא צמח. זאוס החליט להתערב בעניין לפני שיהיה מאוחר מדי ושלח את הרמס להאדס כדי להחזיר את פרספונה. האדס הסכים, אבל לפני שפרספונה עזבה נתן לה לאכול כמה גרגרי רימון מעץ שצמח בשאול והרי מי שאוכל מפירות השאול שייך לשאול. וכך בכל שנה, שמונה חודשים חיה פרספונה על פני האדמה וארבעה חודשים בשאול. ובחודשים אלו (חודשי החורף) אמה דמטר שמתגעגעת אליה לא דואגת לתבואת האדמה.

פוסידון - אל הים

פוסידון אחד משלושת האלים הראשיים, אחיהם של זאוס והדס, ואחד משנים עשר האלים האולימפיים. פוסידון הוא אל הימים, האוקיינוסים, רעשי האדמה והסוסים. (מה הקשר של סוסים לים? אולי סוסוני ים :) ).
לפוסידון יש אופי הפכפך. כשהוא שקט ורגוע, גם הים שקט. אבל כשהוא כועס - יש סערות בים, רעשי אדמה ובלגן גדול. בגלל אופיו ההפכפך נוטים ליחס לו התנהגות לא רציונלית. היפוקרטס אפילו כתב שהאשימו את פוסידון כשמישהו היה חוטף התקף אפילפטי.
לפוסידון יש ארמון בקרקעית הים כולו עשוי מאלמוגים, זהב ואבני חן, בידו החזיק קלשון בעל שלוש שיניים ורכב במרכבה הרתומה לסוסי ים.

פוסידון הוא אל גברי ובעל מיניות שופעת. הוא ניהל הרבה רומנים עם אלות, נימפות ובנות תמותה. באחת הפעמים החליט פוסידון להתעסק עם מדוזה, כן המדוזה המפורסמת, אלא שאז היא עוד הייתה בת תמותה יפהפייה. אבל איפה הוא עשה זאת? במקדשה של אתנה שכזכור לנו לא הייתה טיפוס מיני במיוחד. אתנה די התעצבנה מכל הסיפור ומי שחטף בסוף הייתה מדוזה. אתנה הפכה אותה למפלצת בעלת שיער העשוי מנחשים חיים וארסיים שכל מי שמבטו מצטלב במבטה הופך לאבן. לאחר שפרסאוס ערף את ראשה יצאו מצווארה שני בניו של פוסידון הענק כריסאור והסוס המעופף פגסוס.
גם עם אחותו האלה דמטר רצה פוסידון להתעסק. היא לא ממש רצתה אותו וברחה ממנו. כדי שלא ימצא אותה, התחפשה לסוסה והתחבאה בתוך עדר סוסים. אבל לא שכחנו שפוסידון הוא אל הסוסים. צ'יק צ'ק הפך את עצמו לסוס הרבעה ותפס אותה. נולד להם ילד/סוס אריון שהיה סוס מדבר.

ארטמיס אלת הציד והירח

ארטמיס ביתם של זאוס ולטו אחותו התאומה של אפולו. אחת משנים עשר האלים האולימפיים.
היא היתה אחראית על הציד, על חיות הבר ההרים והחורשות. היו לה חץ וקשת מזהב וירח מעל ראשה. ארטמיס היתה אלה בתולה (יחד עם אתנה והסטיה) ולא רצתה באהבה או נישואים. ליוו אותה תמיד כלב ציד ושבע פליאדות. הפליאדות נדרשו גם הן לשמור על בתוליהן. נבנה לכבודה מקדש באפסוס שנחשב לאחד משבעת פלאי תבל.

אפולו

בנם של זאוס ולטו. אחיה התאום של ארטמיס. אחד מתריסר האלים האולימפיים. אל המוסיקה, בדרך כלל מופיע עם נבל, אל הנבואה, רפואה, שירה, ואחראי על העדרים. הוא גם אל האור ולפעמים זוהה עם אל השמש הליוס. תפקיד נוסף של אפולו הוא אל המגפה. מסומל לפעמים על ידי חולדה או ארבה. לפי האיליאדה של הומרוס אפולו ירה חיצי מגיפה לצבא היווני. החיות המקודשות לאפולו הם הברבור, הדולפין והזאב.

כאשר נודע להרה, אשתו של זאוס, על הריונה של לטו היא זעמה וקנאה. היא חיפשה נקמה ואילצה את לטו לנדוד ברחבי הארץ בחיפוש אחר מקום ללדת בו. מכיוון שהרה אסרה על לטו להשאר בכל מקום על פני היבשת או אי בים, המקום היחיד בו לטו מצאה מפלט היה דלוס שהיה אי צף ולכן לא נכלל באיסוריה של הרה. לטו ילדה שם את התאומים האלוהיים אפולו וארטמיס. לפני לידתו של אפולו הקיפה להקת ברבורים את האי ולכן הברבור מקודש לאפולו. כאות תודה דלוס חובר בארבעה עמודים לקרקעית הים כדי לתת לו יציבות. במקום ניצב אחד המקדשים החשובים לאפולו.

האל אפולו לעג לאל ארוס על שהוא משחק בחיצים. בתגובה ירה ארוס חץ זהב באפולו שגרם לו להתאהב בנימפה דפנה ואילו בדפנה הוא ירה חץ עופרת שגרם לה לשנוא את אפולו. אפולו רדף אחרי דפנה ודפנה התחמקה ממנו. בסוף ביקשה עזרה מאביה אל הנהר שהפך אותה לעץ דפנה. אפולו הכין לעצמו זר מעלי הדפנה ומאז עץ הדפנה מקודש לאפולו.

בדלפי היה מקדש לאפולו שבו ישבה האורקל הנביאה שהיתה ידועה בשם פיתיה. הכוהנת היתה צריכה להיות אשה מבוגרת בעלת עבר נקי ונבחרה מפשוטי העם. אפולו הרג את פיתון וגופתה נפלה לסדק באדמה שממנו עלה עשן. לאורקל היה כסא עם שלוש רגליים שישב מעל לסדק. הנביאה היתה נכנסת לטראנס שאפשר לאפולו להשתלט על גופה ואפשר לה להתנבא. הנביאה היתה מדברת בחידות וכהני המקדש היו מפושים אותו. לאורקל מדלפי היתה השפעה חשובה והיו באים להתייעץ איתה לפני כל אירוע חשוב.

הרה מלכת האלים

המלכה של האלים האולימפיים. היא ביתם של קרונוס וריאה, ואשתו ואחותו של זאוס. להרה סגדו בעיקר כאלת הנישואין והלידה. הילדים של הרה וזאוס הם אל הנפחות הפיסטוס, אלת הנעורים הבה, ואל המלחמה ארס. על פי מקורות מסוימים, לעומת זאת, ילדיה נולדו ללא עזרה של אדם. על ידי מכה בידה על הקרקע או על ידי אכילת חסה: כך הם נולדו, לא מתוך אהבה אלא מתוך תשוקה ושנאה.
סופרים מייצגים את הרה כמקנאה כל הזמן בענייני האהבים השונים של זאוס. היא הענישה את יריבותיה וילדיהן, בין אלות ובנות תמותה. היא הניחה שני נחשים בעריסה של הראקלס, היא שיגעה את הוריו המאמצים של דיוניסוס, וניסתה למנוע את לידתם של אפולו וארטמיס. אפילו זאוס בדרך כלל לא יכול היה לעמוד בפניה. לפעמים כשהוא התעצבן, הוא כבל אותה אל הר אולימפוס על ידי חיזוק סדנים על רגליה. עם זאת, רוב הזמן זאוס נקט תחבולות: הוא הסתיר את ילדיו הלא חוקיים, או שהוא שינה אותם לבעלי חיים.
אולם התפילה המרכזי של הרה היה בארגוס בפלופונס, שם היא הייתה נערצת כאלת העיר. מקדשים אחרים עמדו באולימפיה, ספרטה, פאסטום, קורינתוס, ועל איי סאמוס ודלוס.
בעלי החיים המקודשים לה הם הטווס (הסמל של גאווה; העגלה שלה הייתה משוכה על ידי טווסים) ופרה (היא גם הייתה ידועה כבופיס, כלומר "עיני עגל", שתורגם מאוחר יותר כ"עם עיניים גדולות"). העורבת והרימון (סמל של נישואים) גם הוקדשו לה. תכונות אחרות כוללות כתר וצעיף. הרה מצטיירת כאישה אצילית וחגיגית.
המקבילה הרומית שלה היא ג'ונו.

זאוס - ראש האלים

זאוס, בנו הצעיר של קרונוס וריאה, היה השליט העליון של האולימפוס ושל פנתיאון האלים שהתגוררו שם. זאוס היה אל שמימי, ובמקור סגדו לו השבטים היווניים כאל מזג אוויר. התכונה העיקרית שלו היא ברק, הוא שולט על רעמים, ברקים וגשם. השם זאוס קשור לדיוס המילה היוונית, שמשמעותה "מבריק". התכונות האחרות שלו, כמו גם הברקים היו שרביט ונשר.
לפני ביטול המונרכיות, זאוס היה מגן של המלך ומשפחתו. ברגע שיוון הפכה לדמוקרטיה הוא הפך לשופט הראשי ולמשכין שלום. כאלוהות העליונה זאוס פקח על ההתנהלות של חיים תרבותיים.
הסיפור המיתולוגי המפורסם ביותר הוא זה של המאבק של זאוס נגד הטיטאנים.  קרונוס הוזהר כי אחד מילדיו עתיד להרוג אותו ולרשת את מקומו. כדי למנוע את זה מלקרות קרונוס בלע את ילדיו הסטיה, דמטר, הרה, האדס ופוסידון, אך אשתו ריאה (שהייתה גם אחותו) וגאיה האמא שלה, החליטו לסדר אותו וכשנולד זאוס נתנו לו אבן עטופה בחיתולים במקום התינוק זאוס. קרונוס שחשב שקיבל תינוק בן יומו, בלע את האבן. בינתיים ריאה לקחה את תינוקה לכרתים, ושם, במערה בהר עז הניקה וגידלה את התינוק זאוס.
כאשר זאוס גדל והיה לאיש צעיר הוא חזר לארץ אבותיו, ועם העזרה של גאיה, אלץ את קרונוס להקיא את חמשת הילדים שבלע בעבר. זאוס הוביל את המרד נגד אביו והשושלת של הטיטאנים, הביס ואז גרש אותם. ברגע שזאוס היה בשליטה, הוא ואחיו חלקו ביניהם את היקום: זאוס קיבל את השמים, פוסידון את הים והאדס את העולם התחתון.
לזאוס היו צאצאים רבים, אשתו הרה ילד לו את ארס, הפיסטוס, הבה אילתיה, אבל לזאוס היו קשרים רבים עם אלות ובנות תמותה. הוא גם אנס אותן, או השתמש באמצעים ערמומיים לפתות את הבתולות התמימות. ילדים רבים נולדו לזאוס. חלקם אלים וחלק בני תמותה.
מכל ילדיו זאוס נתן לאדם כל מה שהוא צריך לחיות את החיים בצורה מסודרת ומוסרית.
לזאוס הוקדשו הרבה מקדשים ופסטיבלים. המפורסם ביותר הוא "מקדש זאוס" המפואר, שהחזיק את פסל שנהב וזהב של זאוס יושב על כסאו, מעשה ידי הפסל פידיאס והוכתר כאחד מ"שבעי פלאי העולם העתיק". גם המשחקים האולימפיים נערכו לכבודו. באתונה חגגו את נישואיו של זאוס והרה.
באמנות, זאוס היה בדרך כלל מוצג כזקן, בגיל העמידה, אבל עם גזרה צעירה. הוא היה נראה מאוד מלכותי ומרשים. אמנים תמיד ניסו לשחזר את כוחו של זאוס בעבודתם, בדרך כלל על ידי מתן תנוחה בה הוא עומד להשליך את הברק.